החלטה בתיק רע"פ 11055/05

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בטבריה כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה); עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודה, וכן עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

           לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש בתאריך 15.2.04 בסמוך לשעה 12:00 ברכב מסוג מיצובישי בצבע לבן מכיוון צומת גולני לכיוון עפולה. סמוך לצומת גולני, סימן שוטר (להלן: השוטר) למבקש לעצור במקום ובתגובה הגביר המבקש את מהירות נסיעתו לכיוון עפולה. השוטר דלק בעקבותיו בניידת משטרתית סמויה, כשהמבקש נכנס לתוך המושבה אילניה, עד שעצר בדרך ללא מוצא כשהשוטר בעקבותיו. בעת האירוע המתואר, נהג המבקש ברכב הנ"ל בהיותו בזמני פסילה שהוטלה עליו על-ידי בית-המשפט לתעבורה בנצרת, בתיק מספר 7742/03 למשך 3 חודשים, כאשר מועד תחילת ריצוי העונש החל בתאריך 25.12.03 ולמבקש הודע על כך. בנוסף, נהג המבקש באותה העת מבלי שהיה בידיו רישיון נהיגה תקף או פוליסת ביטוח בת תוקף לרכב בו נהג.

           יצוין, כי בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום והמבקש הודה בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן: נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. על-פי הסדר הטיעון, הופנה המבקש לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, אשר נקבע, כי יתייחס, בין היתר, לעניין הרשעתו.

           ביום 8.9.05, לאחר שהמבקש הורשע בעבירות האמורות ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, גזר עליו בית משפט השלום בטבריה קנס בסך של 5,000 ש"ח,  פסל אותו מלנהוג ברכב מנועי ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של 24 חודשים וכן הטיל עליו עונש של פסילת רישיון על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים. בנוסף, לריצוי חופף, הפעיל בית-המשפט על המבקש עונש של פסילת רישיון הנהיגה, כפי שנפסק בבית-המשפט לתעבורה בנצרת בתיק 7742/03 וכן הטיל עליו עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים, מהם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, אשר יופעל באם יעבור המבקש על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב האישום המתוקן.

           על פסק-הדין הנ"ל, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת.

           ביום 29.11.05 קיבל בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים י' כהן, ה' ח'טיב ו-א' הלמן) באופן חלקי את הערעור, בקובעו, כי יש לייחס לנסיבות בהן ביצע המבקש את העבירות חומרה יתרה וכי בנסיבות אלה עונש מאסר הינו ראוי ומתחייב, אך יחד עם זאת ולאור גילו של המבקש ולאור הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוחלט לקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה, שעונש המאסר בפועל יועמד על 7 חודשי מאסר בלבד. כמו-כן, העמיד בית-המשפט המחוזי את תקופת המאסר על תנאי ביחס לעבירה של נהיגה ללא ביטוח על 3 חודשים למשך שנתיים. את יתר חלקי גזר-הדין של בית משפט השלום הותיר בית-המשפט המחוזי על כנם.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

           בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, מפנה המבקש את עיקר טענותיו כנגד חומרת העונש שהוטל עליו וטוען, כי יש להקל עימו לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה. לטענתו, שגה בית-משפט השלום בקובעו, כי לא יוגש תסקיר משלים נוסף לעניין העונש. לטענתו, לבית-המשפט לא הייתה הסמכות להטיל עליו עונש אשר חורג באופן קיצוני מהסדר הטיעון המוסכם בין הצדדים. עוד טוען המבקש, כי על אף שמדובר לכאורה בערעור בעניין פרטי, הרי שבמקרה זה יש לשאלה חשיבות ציבורית.

           מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין המדובר בעניינו של המבקש במקרה חריג אשר מצריך דיון נוסף בו. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקש מעוניין לערער על מידת העונש שנגזר עליו ותו לא, דבר אשר כלשעצמו, איננו מצדיק מתן רשות ערעור. בנוסף, לטענתה, בנוגע לעונש, בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, צוין במפורש, כי בנוסף לעמדה הברורה שהובעה בנוגע לשאלת ההרשעה, נמנע שירות המבחן "ממתן כל המלצה אודותיו במקרה זה". בנסיבות אלה לטענתה, תמוהה טענת המבקש, כי חרגה בטיעונה מהסדר הטיעון שנכרת בינה ובין המבקש.

           דין הבקשה להידחות.

           ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לצדדים היושבים בהכרעה במחלוקת. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון נוסף בעניינו של המבקש ואין בטיעוני המבקש כל "חשיבות ציבורית".

           בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות הערעור מופנית בעיקר כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

           כמו-כן, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקש הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון ולפיכך הוא הורשע על ידי  בית-משפט השלום אשר גזר את דינו. גזר-דין זה הוקל על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר הביא בחשבון את כל נסיבותיו האישיות השונות של המבקש והשיקולים הצריכים לעניין, חרף חומרת העבירות אותן ביצע.

           עוד יש לציין, כי למבקש עבר פלילי מכביד הכולל לא פחות מ-46 הרשעות תעבורה ובנוסף, כאמור, אף עמד לחובתו עונש פסילה על תנאי, אשר  הופעל   כנגדו.

           לפיכך, אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה.

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           החלטתי מיום 1.12.05 - בעניין עיכוב הביצוע - מבוטלת.

           על המבקש להתייצב ביום 18.12.05 לא יאוחר משעה 10.00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, י"א בכסלו תשס"ו (12.12.05).